טכנאות גז

מערכות גז ביתיות (בדרך כלל גפ"מ - גז פחמימני מעובה, המסופק בבלונים או מצובר מרכזי) הן מקור אנרגיה נפוץ ויעיל לבישול, חימום מים והסקה בישראל. 
כאשר הן מותקנות, מתוחזקות ונבדקות כראוי על פי התקנים והחוקים בישראל, הן נחשבות בטוחות לשימוש.

עם זאת, חשוב להיות מודעים לסיכונים הפוטנציאליים הקיימים אם המערכת אינה תקינה או אם לא נוקטים באמצעי הזהירות הנדרשים.

הסיכונים העיקריים במערכת גז ביתית:

1. דליפת גז -> שריפה ופיצוץ: זהו הסיכון המוכר ביותר. גפ"מ כבד מהאוויר, ולכן במקרה של דליפה הוא עלול להצטבר במקומות נמוכים (מרתפים, פירים) או חללים לא מאווררים. הצטברות כזו, במגע עם ניצוץ (מפסק חשמל, אש גלויה, חשמל סטטי, מכשיר חשמלי), עלולה לגרום לשריפה עזה או לפיצוץ הרסני. גם גז טבעי (שקל מהאוויר) הוא דליק מאוד.
    

2. הרעלת פחמן חד-חמצני (CO): סיכון חמור ולעיתים קרובות פחות מודעים אליו. CO הוא גז חסר צבע וריח, הנוצר כתוצאה מבעירה לא מושלמת של גז במכשירים כמו תנורי חימום, מחממי מים ("יונקרס" ודומיהם) או כיריים. בעירה לא מושלמת נגרמת לרוב עקב:

   • מכשיר גז תקול או לא מתוחזק.

   • התקנה לקויה, במיוחד של מערכת האוורור או הארובה.

   • ארובה סתומה או אוורור לא מספק בחדר בו פועל המכשיר.

   • שאיפת CO עלולה לגרום לנזק בריאותי חמור ואף למוות.
      

3. חנק (נדיר יותר במגורים): דליפה מאסיבית של גז בחלל סגור לחלוטין עלולה תיאורטית לדחוק את החמצן ולגרום לחנק, אך זהו סיכון פחות שכיח בחללי מגורים רגילים לעומת סכנת הפיצוץ או הרעלת CO.
    

מדוע למרות הסיכונים, השימוש נפוץ ובטוח יחסית?

בישראל קיימים תקנים מחמירים (בראשם תקן ישראלי ת"י 158) וחוקים (חוק הגז - בטיחות ורישוי) המסדירים את כל הקשור להתקנה, תחזוקה ובדיקה של מערכות גז:

• התקנה ע"י טכנאי מוסמך בלבד: רק טכנאי גז בעל רישיון בתוקף מטעם משרד העבודה רשאי להתקין, לתקן או לבצע שינויים במערכת הגז. אסור בתכלית האיסור לבצע עבודות גז באופן עצמאי או להזמין מי שאינו מוסמך!

• בדיקות תקופתיות מחייבות: החוק מחייב בדיקות בטיחות תקופתיות למערכת הגז (לרוב כל 5 שנים בבתים פרטיים/דירות, לעיתים תכופות יותר למערכות מרכזיות או ציבוריות). חברת הגז או טכנאי מוסמך מבצעים בדיקות אלו. ועד הבית אחראי על תקינות המערכת המרכזית בבניין.

• אמצעי בטיחות מובנים:

  • חומר ריח: לגז (גפ"מ וטבעי) מוסיפים חומר בעל ריח חריף ומורגש (מרקפטאן) כדי שניתן יהיה להבחין בדליפה בקלות.

  • חיישני בטיחות במכשירים: רוב מכשירי הגז המודרניים כוללים התקן (תרמוקופל) המפסיק את זרימת הגז אוטומטית אם הלהבה כביתה מסיבה כלשהי.

  • גלאי דליפת גז ו-CO (מומלץ): מומלץ מאוד להתקין גלאים ביתיים המתריעים על דליפת גז ועל הצטברות פחמן חד-חמצני, במיוחד ליד מכשירי גז ובאזורי שינה.

• אוורור תקין: התקן מחייב אוורור נאות בחדרים בהם מותקנים מכשירי גז (פתחי אוורור עליונים ותחתונים, ארובות תקינות למחממי מים/הסקה).
   

לסיכום:

מערכת גז ביתית טומנת בחובה סיכונים פוטנציאליים משמעותיים, בעיקר דליפה המובילה לשריפה/פיצוץ והרעלת פחמן חד-חמצני מבעירה לא תקינה. אך הסיכון בפועל נמוך משמעותית כאשר:

1. המערכת מותקנת אך ורק על ידי טכנאי גז מוסמך ועל פי התקן.

2. מתבצעות בדיקות תקופתיות כנדרש בחוק.

3. המכשירים תקינים ומתוחזקים.

4. קיימת מודעות של הדיירים לאופן השימוש הבטוח ולסימני אזהרה (ריח גז).

5. מומלץ להתקין גלאי גז ו-CO.

אם מקפידים על כללי הבטיחות ועל עבודה עם אנשי מקצוע מוסמכים, השימוש בגז ביתי הוא בטוח ואמין. אם יש לכם חשש כלשהו לגבי המערכת בביתכם, הזמינו בדיקה על ידי טכנאי גז מוסמך.